יום שבת , 21 ספטמבר 2019
בית | כללי | שׁר בלי תיק: ערב מטורף במדריד
היכונו לחוויה מטלטלת בקלדרון. אוהדי אתלטיקו
היכונו לחוויה מטלטלת בקלדרון. אוהדי אתלטיקו

שׁר בלי תיק: ערב מטורף במדריד

סיפורו האמיתי של מטייל ישראלי שטס לראות את אתלטיקו, נשדד ועדיין הצליח לצאת עם חיוך מאוזן לאוזן

"ראול גארסיה, לה לה לה לה לה לה, ראול גארסיה, לה לה לה לה לה…". עם הצלילים האלה, על בסיס השיר האלמותי "I Love You Baby", הסתיימה החוויה המטורפת שהייתה לי בוויסנטה קלדרון, איצטדיונה של אתלטיקו מדריד. נשמע נהדר? חכו, לא תאמינו איך התחיל אותו ערב.

המסע למשחק ליגת האלופות בין אתלטיקו למילאן החל בשעה 19:15, שעון ספרד, ביציאה ממלון "Ganivet" לעבר הקלדרון. כבר לאחר עשרה צעדים אפשר היה להבין לאן נושבת הרוח. נחל של אוהדים, לבושים בחולצות ובצעיפי הרוחיבלאנקוס, הציף את הרחובות בדרך לאיצטדיון הוותיק. את שירת ה-"ATLETI" המפורסמת אי אפשר היה לפספס. בדרך עצרנו, שותפי לנסיעה ואנוכי, בקפטריית "Dom Gea" – סנדביצ'יה מקומית קטנה וביתית, שבה האוהדים נוהגים לתדלק בדרכם למגרש. כבר שם זכיתי לחוויה מטלטלת ראשונה, כאשר אוהדי מילאן נקלעו למקום.

אחד מהאיטלקים, שנראה מאיים במיוחד, שאל אותי לפתע כמה ייגמר המשחק. לא ברור איך עשיתי זאת או למה, אבל שלפתי מהמותן "0:0". פתאום חבריו והוא הקיפו אותי והחלו לחגוג ולשיר. שותפי לנסיעה עדכן אותי שהם שמחו מכך שהערכתי שהם לא יפסידו (וזה טיפ נהדר לכולם). טוב, הנה הימור שאני שמח שטעיתי בו. לא באמת הגענו למדריד כדי לראות 90 דקות נטולות שערים. את זה יש לנו במושבה ובטדי.

אירועי הסנדביצ'יה לא הסתיימו. לפתע החלו אוהדי מילאן לברך את חלוץ יובנטוס, פרננדו יורנטה בקריאות "יורנטה מאריקון" ("יורנטה מתרומם"). אוהדי הקולצ'ונרוס במקום הצטרפו בשמחה, או בחוסר ברירה, למקהלה. אחד מהם אף מיהר לנתב את הברכות לעברו של גוטי, שחקן העבר של ריאל מדריד. העובד מאחורי הדלפק הציע לעטוף לנו את הסנדביצ'ים כדי שנאכל אותם במשחק. זה היה האות שצריך להמשיך.

תורים ודוכנים. הכניסה לקלדרון (צילום: ספורטור)
תורים ודוכנים. הכניסה לקלדרון (צילום: ספורטור)

יש לי קטע כזה: אני חולה על צעיפי כדורגל, במיוחד כאלה שקשורים לאירועים ספציפיים. לכן מאוד רציתי צעיף שנתפר במיוחד למפגש אתלטיקו-מילאן. ככל הנראה, הרצון הזה הוא ששינה את כל הערב. בכניסה לקלדרון, כפי שיש בכל איצטדיון שמכבד את עצמו, ניצבו עשרות דוכני מרצ'נדייז עמוסים בכל טוב. חולצות, כובעים, בירה, פיצוחים, חטיפים, דגלים של דייגו סימאונה ועוד. רק צעיפי המשחק לא היו במלאי. לאחר שעברנו לפחות 6 תחנות ובדיוק כשהיינו על סף ייאוש, נמצא האוצר. עשרה יורו נשלפו מיד מהכיס והצעיף נרכש. כשבאתי להכניס אותו לתיק, זה קרה. הבחנתי שהכיס החיצוני פתוח לרווחה. מיד חשכו עיניי כשהבנתי – כייסו אותי מתחת לאף, גנבו לי את הארנק. איזו טעות טיפשית, שעלתה ביוקר ובהיסטריה רבה.

"אין מצב שאני יכול להיכנס עכשיו למשחק, אני חייב לבטל את כרטיס האשראי", אמרתי לחברי, בעודי מרגיש איך הפאניקה המוכרת מתחילה לחנוק אותי. השעון הראה כבר 20:00, 45 דקות לפני שריקת הפתיחה. 40 דקות לפני השמעת המנון ליגת האלופות הממכר. באותה נקודה שינינו פאזה ועברנו למצב שמזכיר יותר מסע צבאי ונותן למושג "תיירות ספורט" אופי אחר לחלוטין.

זינקנו במעלה הרחוב לעבר המלון שלנו, שהיה מרוחק כ-1.5 ק"מ מהקלדרון, מתוך מחשבה שאולי השארתי את הארנק בחדר. אם הוא לא שם, צריך לבטל מיידית את הכרטיס. ההליכה הייתה בקצב מהיר מאוד, כזה שלא היה מבייש את סרגיי קירדיאפקין, האלוף האולימפי בהליכה מהירה. הגעתי למלון עם כאבים עזים באצבעות הידיים, זכר להחזקת האצבעות האינטנסיבית שליוותה את החזרה. זה לא עזר. הארנק בוודאי ננטש בפח אנונימי ליד האיצטדיון. אחרי עשר דקות נוספות (20:25) ושני טלפונים לאמא, האשראי בוטל. החלטתי לשכוח מהכל ל-90 דקות ולצאת בחזרה לקלדרון. גם הפעם ההליכה הייתה מהירה, תוך כדי שחברי ואני מאחלים לגנב שהכסף שלקח "ישמש אותו לתרופות". ברור שאת התיק כבר השארתי במלון הפעם והלכתי רק עם כרטיס הכניסה למשחק.

אוהדי אתלטי, חוויה שהשכיחה הכל (צילום: ספורטור)
אוהדי אתלטי, חוויה שהשכיחה הכל (צילום: ספורטור)

הגענו חזרה לאיצטדיון, כ-10 דקות לפני שריקת הפתיחה. בעוד אנחנו מנסים להסדיר את הנשימה גילינו כי לפחות 10,000 אנשים מנסים גם הם להידחס למושביהם לפני שדייגו קוסטה נוגע בכדור בפעם הראשונה. לא ברור איך הצלחנו להידחף, אבל בסופו של דבר, הגענו למקומנו בדיוק בזמן לשמוע את ההמנון.

ואז התחילה ההצגה. איזה המנון אלופות ואיזה נעליים. עידוד מטורף של 53,000 אוהדי אתלטיקו מדריד לא איפשר לשמוע תו מהמנגינה הקלאסית שהולחנה אי שם ב-1727 על ידי גיאורג פרידריך הנדל. האוהדים הניפו ציור ענק של דייגו קוסטה, ושאגו בכל הכוח: "אתלטי, אתלטי". בדקה השלישית החלוץ המצוין כבר הכניע את כריסטיאן אביאטי. זהו, אפשר לנסות להירגע וליהנות מהכדורגל.

יש לי נטיה להיקשר לחפצים. אני אוהב לאסוף דברים, לשמור עליהם. הארנק ההוא שכב לי בכיס 15 שנה. הוא אולי היה מיושן ומרופט, אבל אהבתי אותו. נוצרה אצלי חוויה סוריאליסטית. מצד אחד, חוגג עם כל שער של אתלטיקו מדריד ומעודד את דייגו "צ'ולו" סימאונה במלוא הגרון, כשמנגד מנסה להיזכר מה היה לי בארנק, מה צריך לשחזר עכשיו ולמה לעזאזל לקחתי איתי את הכרטיס של סטימצקי. לפתע, הרגשתי רעידת אדמה מתקרבת.

לקח כמה שניות להבין מה קורה. כל אוהדי אתלטיקו התניעו גל ענק ורועש, שהשתולל בתוך הקלדרון במשך מספר דקות. אחר כך זה הגיע – שער של חביב הקהל, ראול גארסיה. ואז האיצטדיון כולו, למעט 2,000 המתוסכלים שהגיעו מה-MXP במילאנו, החל בשירת ענק: "ראול גארסיה, לה לה לה לה לה לה…". פשוט ממכר. השיר לא יצא לי מהראש למשך כל אותו הלילה. זה והארנק.

בדרך למלון עברנו ברחוב הסמוך לאיצטדיון שנקרא "פסאו דה לוס מלנכוליקוס" – דרך המדוכאים. רגשות מעורבים עטפו אותי, בעודי ממשיך לחפש את הארנק בתעלות הסמוכות. ברור שלא מצאתי אותו, אבל זכיתי בחתיכת סיפור לנכדים.

טיפים חשובים: כך תימנעו מלהפוך קורבן לכייסים וגנבים

"לוס מלנכוליקוס". שדרת המדוכאים בסמוך לקלדרון
"לוס מלנכוליקוס". שדרת המדוכאים בסמוך לקלדרון

עוד באותו נושא...

חבילות לקלאסיקו, טסים בראש שקט (ספורטור)

חבילות לקלאסיקו בברצלונה ומדריד: כרטיסים לסופר משחק

רוצים לטוס למשחק הגדול בעולם – ריאל מדריד נגד ברצלונה? הגעתם למקום הנכון. כך מזמינים חבילות …