מקומות ישיבה: 49,000
נחנך: 1940
כתובת: רחוב ברנדסן 805, בואנוס איירס (Brandsen 805, Capital Federal)
אין בו סכנה מיוחדת לחולי סוכרת וגם לא מקבלים קופסת שוקולדים בכניסה, אבל כל מי שהיה במשחק טעון במקדש הכדורגל הזה כבר יודע: אין איצטדיון עם אווירה מתוקה וחמה יותר. כמו קערה ענקית מלאה בסירופ מייפל או שוקולד חם – כל פרט בחוויה הזו מבעבע, גועש וממכר.
ביתה של בוקה ג'וניורס הוא גם משכנם של האוהדים הלהוטים והלוהטים ביותר מסביב לכדור. ככה זה כשאתה גדל על הצגות יחיד של דייגו מראדונה – מצפים להרבה ונותנים המון. ברגע שהשחקנים עולים לדשא, הר הגעש מתפרץ. חזיזים, זיקוקים, אבוקות, דגלים והמון, המון, המון (באמת המון) נייר שעולה לאוויר ונוחת כמו שלג על המשטח האגדי. לפעמים נזרק שם כל כך הרבה קונפטי שבא לך לשלוח באותו רגע SMS עם המספר 10 לקק"ל. שישתלו עוד איזה עץ, בשביל להשקיט את המצפון.
והשירים. אח, השירים. אומרים שגדולי המשוררים בכדורגל מגיעים מגדות הריו דה לה פלאטה, הנהר הרחב בעולם שמפריד בין אורוגוואי לארגנטינה. הצלילים יישמעו לכם מוכרים מהיציעים בבלומפילד, אבל כאן זה המקור. כמו ריח הצ'וריסוס הנישא באוויר, מהניגון עולה הניחוח של בואנוס איירס – בשר, טנגו, יין אדום ונשמה.
האיצטדיון עצמו נמצא בלב לה בוקה (הפה), שכונת הנמל שהיא הלוע דרכו נכנסו בעבר לבואנוס איירס. כאן צמחו פועלים, אמנים, מסעדות וכמובן כמה מגדולי הכדורגלנים שראה העולם. היציעים מאחורי השערים, בהם יושבים לרוב חברי כנופיות הבאראס בראבאס, מחוברים בצורה פרסה דרך היציע המערבי. את קו האורך המזרחי סוגר יציע המרפסות המפורסם, שצופה על השחקנים כמעט ממעוף הציפור. אין יותר קרוב מזה למגרש, ולא פלא שמראדונה נוהג לעודד משם את הקבוצה האהובה עליו.
המתקן עצמו כולל גם מוזיאון בו מוצגים התארים הרבים בהם זכו הכחולים-צהובים, פריטי לבוש של כוכבי העבר, תמונות היסטוריות ואפילו פסל בגודל טבעי של הגדול מכולם, דייגו ארמנדו מראדונה. כאן אוכלים, שותים, נושמים ומתפללים כדורגל.
אז אם אתם בבואנוס איירס, או אפילו חושבים להגיע, תנו הצצה ללוח המשחקים ופנו כמה שעות למשחק בבומבונרה. חוויה שלא שוכחים.
טוב לדעת
בוקה ג'וניורס כבר שיחקה במתחם מאז 1924 באיצטדיון עשוי עץ. אחרי שהמועדון רכש את השטח ב-1931 החלו להירקם תכניות לבנות איצטדיון בטון מרשים שיכיל מאה אלף צופים. הבניה עצמה יצאה לדרך ב-1938 וכעבור שנתיים היה המתקן מוכן להתחיל לארח. האגדה מספרת שהבומבונרה קיבלה את שמה כשנפלה על האדריכל ההכרה עד כמה דומה פרלין שוקולד שאכל (בומבון) למבנה שתיכנן.
ב-25 במאי 1940, בזמן שאירופה נקרעה לגזרים במלחמת העולם השניה, האיצטדיון נחנך בניצחון 0:2 של בוקה ג'וניורס על סן לורנסו. רק שנה וחצי לאחר מכן הושלמה הטבעת השניה של היציעים ובתחילת שנות החמישים הוקמה גם טבעת שלישית. למעשה, אלה לא היו ממש טבעות. הבומבונרה הייתה מבנה של שלושה צדדים, כאשר בצד המזרחי היו רק כמה תאי צפיה פרטיים ואובליסק שהוצב במקום. לא נבנה שם יציע כי הבניינים מעבר לרחוב היו פשוט קרובים מדי.
בוקה עמדה לעבור לאיצטדיון בן 140 אלף מקומות בשנות השבעים של המאה הקודמת, אבל התהפוכות הפוליטיות שיסעו את ארגנטינה והבניה הופסקה מעט אחרי שהתחילה. ב-1986 נקרא המתקן על שם נשיא המועדון לשעבר אלברטו ארמנדו, צעד שלא גרם לאוהדים לאמץ את השם החדש. ב-1996 נבנה יציע המרפסות הנוכחי, מעין קיר מעובה של תאי צפיה פרטיים.
בימים אלה מגבשים בהנהלת המועדון תכנית לעבור לאיצטדיון חדש, שייבנה בצמוד לזה הנוכחי ויכיל 75 אלף מקומות ישיבה. הבומבונרה מיועד להריסה וחלקים ממנו יופנו לשימוש חוזר.
בוקה ג'וניורס לא מוכרת כיום כרטיסים לציבור הרחב, אלא רק לחברי המועדון. האלימות שפשטה במגרשי הכדורגל בארגנטינה הובילה לאיסור על הכסנת אוהדי הקבוצה האורחת למגרשים, אבל תיירים יכולים להשיג כרטיסים במחירים מעט מופקעים דרך סוכנויות התיירות השונות. בכל אופן, מסיבות בטחון אישי לא מומלץ לשבת ביציעים מאחורי השערים, אלא רק במקומות המעט יקרים יותר לאורך המגרש.
לא מומלץ לטייל ברגל באיזור האיצטדיון בשעות החשיכה, אבל במהלך היום יש מספר אטרקציות בסביבה. רחוב קימיניטו המפורסם עם בתי האמנים הצבועים כל אחד בגוון אחר, היריד והשוק הנהדר של סן תלמו וכמות נאה של ברים ומסעדות, הרוב בסביבות פלאסה דורגו.
רוצים לקרוא על עוד איצטדיונים? לחצו כאן
איך מגיעים?
האיצטדיון ממוקם במרחק כארבעה קילומטרים מפלאסה דה מאיו וכשני ק"מ בלבד מאיזור סן תלמו. לא מולמץ להגיע ברכב וגם אין תחנת רכבת תחתית סמוכה לאיצטדיון. אפשר ללכת 20-30 דקות מסן תלמו או לקחת מונית למקום. קווי אוטובוס (colectivos) רבים עוברים בסביבת האיצטדיון בנסיעה לכיוון דרום: 10, 20, 22, 24, 25, 29, 33, 39, 46, 53, 54, 64, 70, 74, 86, 93, 102, 129, 130, 152, 159, 168 ו-186.